ת"ת 44678-03-19

תקציר

העותר והמשיב מצויים במחלוקת על סמכות השיפוט בעניינם, בפרט בכל הנוגע לביצוע הסכם רישום. העותר מבקש שהתיק יידון בבית משפט השלום במחוז תל אביב, ואילו המשיב טוען כי סמכות השיפוט המקומית מצויה בבית המשפט בו הוגשה הבקשה להוצאה לפועל. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, לעותר, במקרה זה, הזוכה בהוצאה לפועל, יש זכות לבחור את לשכת ההוצאה לפועל, שאינה כפופה לכללי השיפוט המקומי. עם זאת, עליהם לספק פרטים על בית המשפט בעל סמכות השיפוט המקומית אם מוגשת התנגדות. בדרך כלל, התובע יכול לבחור בין החלופות הקבועות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי לגבי רשות מקומית. תיקון לתקנות ההוצאה לפועל הביא לחילוקי פרשנויות בין בתי המשפט המחוזיים באשר ליכולתו של התובע לבחור את מקום השיפוט להתנגדות. יש שפירשו זאת כמבטל את זכותו של התובע לבחור, בעוד שאחרים חולקים עליו. בית משפט זה מיישר קו עם העמדה השנייה, המאשרת את זכותו של התובע לבחור אך מכיר בכך שהתיקון מציב מגבלות מסוימות על זכות זו. עוד מדגיש בית המשפט כי יש להעלות טענות בדבר היעדר סמכות מקומית כבר בהזדמנות הראשונה, דבר שעשה המבקש במקרה זה בד בבד עם הגשת מסמך התיק הראשון. המקרה הנוכחי נוגע גם להסכם רישום שנחתם בין הצדדים, הכולל סעיף שיפוט המגדיר את בתי המשפט במחוז תל אביב כסמכות הבלעדית לדון בתביעות קשורות. בית המשפט מפרש זאת כפסקת שיפוט ייחודית, שבדרך כלל קודמת לשיקולים אחרים. עם זאת, מאחר שההסכם הוא חוזה אחיד, רואים בו ככולל תנאים מקפחים, לרבות סעיף סמכות השיפוט, המקנה לספק זכות בלעדית לבחור את מקום השיפוט. על פי חוק החוזים האחידים, חזקה על תנאי כזה שהוא קיפוח, ועל הספק להוכיח אחרת. בית המשפט מגיע למסקנה כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה להראות כי תניית השיפוט סבירה ואינה מפלה. לפיכך, היא מורה על ביטול הסעיף הרלוונטי בהסכם הרישום ומחליטה כי בקשת המבקש להעביר את הדיון לבית משפט השלום במחוז תל אביב נדחית. כן נדרש המבקש לכסות את הוצאות המשיב, בסך 1,500 ₪.