ת"א 30158-05-16

תקציר

התובע תבע את הנתבעים, כלתו ואביה, בגין הפרת חוזה. התובע טען כי היה לו הסכם עם הנתבעים לפיו הוא ייתן להם שירותים לאחר מות אמה של הכלה, ובתמורה יקבל 10% מההכנסות מהירושה. התובע טען כי הנתבעים הפרו הסכם זה ותבעו פיצויים. בית המשפט מצא כי קיים הסכם מחייב בין התובעת לבין הנתבעים. עם זאת, בית המשפט קבע כי ההסכם בוטל כדין על ידי הנתבעים עקב משבר ביחסיהם עם התובעת, שעמד בבסיס ההסכם. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הנתבע השני, אביה של הכלה, היה צד להסכם אך הוא נפל בו פגם, שכן כחסוי הוא נזקק לאישור בית המשפט כדי להתקשר בהסכם, אותו לא קיבל. בית המשפט דחה גם את טענות התובעת לפיצויים צפויים, ולא מצא חוסר תום לב בסיום ולא היה הסכם חדש לאחר סיום החוזה העיקרי. לבסוף, דחה בית המשפט את תביעתה החלופית של התובעת לתגמול הולם, שכן לא נטענה או הוכחה דיה. משכך, דחה בית המשפט את תביעת התובע והורה לו לשלם לנתבעים הוצאות בסך 80,000 ₪. פסק הדין הביע צער על התמוטטות היחסים המשפחתיים וקיווה שהצדדים ימצאו דרך לשקמם.