ת"א 60077-06-20

תקציר

פסק דין ארוך זה דן בשתי טענות נפרדות המועלות כנגד נתבע, הנובעות למעשה משתי תביעות אזרחיות שונות שאוחדו למשפט אחד. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי התובעת מס' 1, מבקשת לקבל בחזרה סכום של 396,000 ₪ (בניכוי סכום השתתפות עצמית של 20,000 ₪) על בסיס הסכם הלוואה מראש הנתמך במסמכים ובשיקים בכתב. בית המשפט קובע כי העסקה בין הנתבע לבין התובע מס' 1 היא אכן הלוואה, כפי שמשתמע מ"הסכם ההלוואה" הכתוב שנחתם בין הצדדים. השופט מנתח את המסמך בדקדקנות, תוך התייחסות נרחבת לסעיפיו ולמועדים ולסכומים הנקובים לפירעון. השופטת מחשבת גם את שיעור עלות האשראי על פי חוק אשראי הוגן, וקובעת את שיעור הריבית והריבית בפיגור שתשלם הנתבעת לתובע מס' 1, שכן השיעורים שנקבעו בהסכם אינם חוקיים. השופט מורה לנתבע לשלם לתובע מס' 1 סך של 630,525 ₪ בצירוף הפרשי ריבית, ריבית פיגורים, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. התביעה השנייה, שהוגשה על ידי התובעת מס' 2, מבקשת להשיב 289,000 ₪ (בניכוי 23,000 ₪) אשר הושאלו לכאורה לנתבעת. טענה זו נתמכת רק בהמחאות ובהסכמים בעל פה. הנתבעת טוענת, כי השיקים שבידי התובעת מס' 2 ניתנו כבטוחה להלוואה שקיבלה התובעת מס' 1, ולא יועדו לתובעת מס' 2. השופטת בוחנת את חומר הראיות ומגיעה למסקנה כי השיקים אכן ניתנו כבטוחה לפירעון ההלוואה של התובעת מס' 1 ולא יועדו לתובעת מס' 2. משכך, נדחית תביעתו של התובע מס' 2, והוא חויב לשלם לנתבע הוצאות שימוע ושכר טרחת עורך דין. בסיכומו של דבר, השופט פוסק לטובת תביעתה של התובעת מס' 1, ומורה לנתבעת לפרוע את סכום ההלוואה בתוספת ריבית ושכר טרחת עורך דין, תוך שהיא דוחה את תביעתה של התובעת מס' 2 ופוסקת לנתבעת הוצאות.