בג"צ 307/82

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה המערערת על חוקיותה של הודעה על הפקעת מקרקעין לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), תש"ג-1943. העותרים, שבבעלותם כ-70 דונם מתוך 4400 הדונם המיועדים להפקעה, טענו כי ההפקעה היא שרירותית, נעשית בחוסר תום לב ואינה צודקת. עוד טענו כי לא ניתנה להם זכות להשמיע את טענותיהם לפני קבלת ההחלטה, וכי הפיצוי שהוצע להם אינו מספק. בית המשפט קבע כי מטרת ההפקעה, לבנות 12,000 יחידות דיור, היא מטרה ציבורית לגיטימית. היא קבעה כי בעוד שבית המשפט לא יתערב בדרך כלל בקביעת המטרה הציבורית על ידי שר האוצר, הוא יתערב במקרים של חוסר תום לב או שרירותיות. עוד קבע בית המשפט כי אי קיום דיון בטרם קבלת החלטה על הפקעה הוא פגם בחוק שיש לתקנו, אך אינו יכול לשמש עילה לביטול צו ההפקעה. השופט הסכים עם החלטת המשיבים שלא לפטור את מקרקעי העותרים מהפקעה, נוכח היקפו הגדול של התכנון הכרוך בכך, והצורך להתייחס באופן שווה לכל בעלי הקרקעות. עוד קבע השופט כי שאלת הפיצויים נפרדת מחוקיות ההפקעה, וצריכה להיקבע על ידי בית המשפט לבקשת בעלי הקרקע. לבסוף, מצא בית המשפט כי טענות העותרים בדבר היעדר תכנון ותקציב אינן משפיעות על חוקיות ההפקעה, וגובה הפיצוי ייקבע על ידי בית המשפט בשלב מאוחר יותר. לאור ממצאים אלה, העתירה נדחתה.