ע"א 5872/99

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על תנאי מכירה של מכונות, ציוד ומלאי ממפעל למוצרי פלסטיק. המשיב, עו"ד חיה אזולאי, המשמש ככונס נכסים, פרסם מודעה המזמינה הצעות לרכישת נכסי המפעל. המערערת, יונה רוזנברג, הציעה 100,000 דולר עבור "המפעל על כל ציודו", אך התעוררה מחלוקת האם המלאי נכלל במכירה. רוזנברג טען כי הצעתו כוללת את המלאי, ואילו אזולאי טען כי הוא מוגבל למכונות וציוד. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את מכירת המכונות והציוד לרוזנברג, אך מחלוקת על יתרת התשלום הובילה את אזולאי לבטל את ההסכם. רוזנברג עתר לבית המשפט העליון כדי לחייב את אזולאי למסור לידיו את כל נכסי המפעל. עם זאת, בית המשפט דחה את ערעורו, והסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לפיה ההסכם חל רק על המכונות והציוד. נמצא כי רוזנברג הפר את ההסכם בכך שהתנה את התשלום המלא במסירת המלאי. בית המשפט הורה לאזולאי להחזיר לרוזנברג את המקדמה, בניכוי הוצאות ופיצוי מוסכם. בערעור נפרד ערער רוזנברג על הסכומים שנוכו לו מהמקדמה. בית המשפט קיבל חלקית ערעור זה, וקבע כי יש להגביל את הפיצוי המוסכם למחצית הסכום הנקוב בחוזה. ההשבה הייתה אמורה להתבצע בערכים דולריים. רוזנברג נדרש גם לשלם חלק יחסי מדמי השכירות ומהוצאות השמירה עבור התקופה שבין אישור המכירה על ידי בית המשפט לבין ביטול ההסכם. בית המשפט דחה את טענתו של רוזנברג לפגיעה בצדק הטבעי בשל דיון שנערך בהיעדרו של עורך דינו. שני הערעורים הוכרעו בחלקם לטובתו של רוזנברג, ובית המשפט החליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.