ת"א 12832-10-19

תקציר

עירייה של יישוב מסוים התקשרה בהסכם עם מסדר לפינוי פסולת גיזום. אלא שהחוזה הסתיים חודשיים לאחר מכן, בתחילת העונה העמוסה, והותיר את העירייה במבוכה. בהכירה את הקבלן לשעבר ומודעת לצורך הדחוף בפינוי פסולת גיזום, גייסה העירייה את התובע, ספק שירותים מקומי, להשלמת החסר. התובע כבר עבד בעירייה בעקיפין באמצעות חברת מסדר. העירייה פנתה לתובע ונתנה לו את הרושם שהכל "יסתדר" והוא יקבל פיצוי על עבודתו. התובע עבד בעירייה במשך חודשיים ללא חוזה כתוב. יתר על כן, ההסכם נעדר חתימות של ראש העיר והגזבר וחותמת העירייה, ולא קיבל את אישור רואה החשבון המלווה את הצו, ולכן הוא בטל. העירייה טענה כי הזמנות העבודה של התובע לא עמדו בדרישות החוק, ולכן הן אינן מחויבות לשלם לו. עוד טענו כי לא התקבל אישור היועץ המשפטי של הרשות המקומית, אם כי אין זו עילה מוצדקת לביטול ההתקשרות. בית המשפט קבע כי התנהלות העירייה הייתה בלתי תקינה ולא עמדה בדרישות תום הלב. הפגמים בחוזה נמצאו טכניים יותר מאשר מהותיים. מאחר שעבודתו הקודמת של התובע בעירייה הייתה משביעת רצון, החליט בית המשפט כי על העירייה לפצות אותו בגין עבודתו האחרונה. סכום הפיצוי - 75,900 ש"ח, כולל הפרשי הצמדה וריבית - חושב על פי התעריף ששולם לתובע בשנת 2014 עבור אותו שירות, ללא ניכוי ושולם במלואו בתוך 30 יום. כמו כן חויבה העירייה לשלם לתובע את שכר טרחת עורך דינו, שהסתכם ב-30 אלף ש"ח, ואת אגרת בית המשפט.