עת"מ 33644-12-21

תקציר

העותרים ביקשו לבטל את הפקעת אדמותיהם על ידי עיריית לוד בשל שיהוי בלתי סביר בפיתוח הקרקע המופקעת לצורכי ציבור, ובשל הבטחה שלטונית לבטל את ההפקעה. העותר רכש את הקרקע המדוברת לאחר ביצוע ההפקעה והפך לקניינה המוחלט של העירייה, ושנים לאחר פרסום הודעות ההפקעה. בית המשפט קבע כי לא היה שיהוי קיצוני ובלתי סביר מצד העירייה במימוש מטרת ההפקעה, וכי העירייה לא זנחה את מטרת ההפקעה. ראשית, חלק ניכר מהשטח המופקע פותח לצורכי ציבור. שנית, העירייה התמודדה במשך שנים רבות עם מגבלות תקציביות קשות, שהשפיעו על יכולתה לפתח את הקרקע. לבסוף, תכלית ההפקעה התגשמה עם אישור תמ"ל/2013, תכנית להתחדשות עירונית אשר נשענה על בעלותה של העירייה בקרקע המופקעת. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתנה לעותר הבטחה שלטונית לבטל את ההפקעה. המכתבים שהציג העותר כראיה היו רצופי טעויות, לא נכתבו על ידי גורם מוסמך ולא הייתה בהם כל כוונה לחייב משפטית את העירייה. זאת ועוד, התנהלות העותרת ברכישת הקרקע לאחר שהופקעה, ושיהויה בהגשת העתירה, הצביעו על כך שהעותרת לא הסתמכה באמת על המכתבים. עוד קבע בית המשפט כי גם אם העירייה זנחה את מטרת ההפקעה, עדיין יש לדחות את העתירה לאחר בחינת מאזן הנזקים. הפגיעה באינטרס הציבורי ובסיכויי ההתחדשות העירונית באזור גברה על כל פגיעה אפשרית בעותרת. בסיכומו של דבר, העתירה לביטול ההפקעה נדחתה, והעותר חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט בסך 12,000 ₪.