ת"פ 39653-02-14

תקציר

בהתבסס על הודאתה של הנאשמת בכתב האישום המתוקן, הרשיע אותה בית המשפט בגרימת חבלה בנשק, בניגוד לסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם תקף את המתלונן בחניון תוך שהוא מנופף בסכין, דבר שפגע בלחיו של המתלונן. כתוצאה מכך סבל המתלונן מחתך עמוק ודימום משמעותי. האירוע נבע מסכסוך שכנים ארוך שנים, במהלכו חש הנאשם מושפל, מתעלל ומאוים על ידי המתלוננת. במסגרת הסדר טיעון הופנתה הנאשמת לתסקיר שירות המבחן, אשר ציין את היעדר נטיות אלימות בהתנהלותה של הנאשמת, תוך הדגשת אחריותה המופחתת וקושי לבחון באופן ביקורתי את התנהגותה. בתוך כך, תיארה המתלוננת את הטראומה הנפשית והפחד שחוותה בעקבות התקיפה. לאחר ששקל את הערך החברתי שנפגע מהעבירה, את חומרת הפגיעה ואת מדיניות הענישה הרווחת, קבע בית המשפט כי טווח הענישה המתאים הוא בין 10 ל-24 חודשי מאסר, לצד קנס ופיצויים. בנוסף, נלקחו בחשבון הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, לרבות התכנון, תפקידו של הנאשם, הפגיעה שנגרמה והסיבות לתקיפה. גורמים אלה שקלו לטובת החמרת הענישה. עם זאת, בית המשפט שקל גם נסיבות אישיות שאינן קשורות לעבירה, כגון היעדר עבר פלילי של הנאשמת, מחויבויותיה המשפחתיות, הקשיים הכלכליים שנגרמו עקב מעצרה והבעת החרטה שלה. למרות גורמים מקלים אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין מנוס מעונש מאסר כדי להשיג את מטרות העונש. לפיכך, נגזרו על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת המאסר, ולאחריהם 8 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף, הוטלו קנס של 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר בפועל, ופיצוי של 5,000 ₪ למתלונן. סכומי הקנס והפיצוי חויבו לנכות מהפיקדון הקיים של הנתבע ולשלמם בתשלומים. כדי לאפשר לנאשמת לדאוג למשפחתה, עיכב בית המשפט את ביצוע עונש המאסר עד למועד קצוב. פסק הדין כלל גם את השמדת הסכין ששימשה לביצוע העבירה והעניק לנאשם זכות ערעור בתוך 45 יום.