ת"א 26430/06

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על קביעת נכותו של התובע בעקבות תאונת אופנוע במאי 2005, וסכום הפיצויים שייפסק לאחר מכן. התאונה הותירה את התובע עם פציעות ומגבלות בצווארו ובגב התחתון. נקודת המחלוקת העיקרית נסובה סביב השאלה האם המומחה הרפואי, שמונה על ידי בית המשפט, קבע במדויק את אחוזי הנכות על פי התקנות המתאימות. התובע טען כי המומחה שגה בכך שהתייחס למערכת תקנות שגויה – תקנות הנכות במקום תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות בגין נפגעי עבודה). הנתבעת, לעומת זאת, התנגדה לחוות דעתו של המומחה בנוגע לגובה הנכות, וטענה כי רישומי העבר של התובע מצביעים על מצבים קיימים שיש לייחס את עיקר כאביו הנוכחיים לגורמים שאינם התאונה. בית המשפט ניתח בהרחבה את הפסיקה והגיע למסקנה כי המומחה הרפואי אינו מחויב באופן מוחלט לתקנות הביטוח הלאומי, וכי קיים נוהג ארוך שנים של קביעת נכות לפי תקנות אלה בתביעות נזקי גוף. בית המשפט בחר לאמץ את קביעתו של המומחה, ומצא אותה מבוססת, עקבית והגיונית. לפיכך, התקבלה הערכת המומחה לדרגת נכות אורתופדית בשיעור של 7.5%. באשר לנכות תפקודית, הסכים בית המשפט עם טענת התובעת כי היא עולה על הנכות הרפואית. בית המשפט קבע את הנכות התפקודית בשיעור זהה לנכות הרפואית, דבר שישפיע על יכולתו של התובע לעבוד ולהשתכר. שאלת הנזקים כללה מספר מרכיבים: כאב וסבל, הפסדי שכר בעבר ובעתיד, עזרה וסיעוד, והוצאות נסיעה וטיפולים רפואיים. בית המשפט פסק לתובע 12,454 ש"ח בגין כאב וסבל, 15,000 ש"ח בגין הפסדי שכר בעבר, 45,000 ש"ח בגין הפסדי שכר עתידיים, 5,000 ש"ח בגין עזרה מאחרים ו-1,500 ש"ח בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות. בסך הכל נפסקו לתובע 73,954 ש"ח, כולל ריבית ושכר טרחה. סכום זה היה אמור להיות משולם לתובע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.