ת"א 38646-05-20

תקציר

השופטת שקלה לעומק את הטענות והראיות שהציגו הצדדים וקבעה כי טענות התובע בנוגע לסכסוכי הירושה והמקרקעין אינן רלוונטיות למקרה זה. הסוגיה היחידה שצריכה להיקבע היא האם הדיונים והמשא ומתן בין הצדדים הביאו להסכם מחייב. לאחר בחינה מדוקדקת של האירועים והראיות, הגיע השופט למסקנה כי אין סופיות או ספציפיות במשא ומתן כדי להוות חוזה תקף ומחייב. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי המשא ומתן היה צריך להתנהל עם מנהל העיזבון, כפי שנקבע בחוק הירושה. מנהל העיזבון היה הגורם המוסמך היחיד למכור את הזכויות בנכס, וגישתו של הנתבע לנהל עמו משא ומתן הייתה נכונה. עוד קבע השופט כי התקשורת והפגישות בין הצדדים היו חלק מהמשא ומתן ולא הגיעו לשלב של ודאות. היו נושאים קריטיים רבים הקשורים לנכס שלא נדונו, כגון בעיות תכנון, חריגות בנייה והתחייבויות כספיות, מה שמעיד על כך שהמשא ומתן עדיין לא בשל. המכתב ששלח בא כוח הנתבע למנהל העיזבון ביום 12.1.2020, שלטענת התובעת היווה הצעה ספציפית, נחשב על ידי השופטת כחלק מהמשא ומתן המתמשך. לפיכך, הנתבע היה רשאי לסגת מהמשא ומתן בכל עת. השופט הגיע למסקנה כי הנתבע לא הסכים למכור את הקרקע וכי טענת התובע אינה מבוססת. משכך, נדחתה תביעת התובעת לביצוע ספציפי ולאכיפת הסכם נטען. בנוסף, השופט הורה לתובע לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪. ההחלטה פורסמה בהיעדרם של שני הצדדים ב-15 בינואר 2022.