בש"א 257/88

תקציר

אלמנתו וילדיו של אדם שמת מפציעות שנגרמו לו במהלך תיקון משאית במוסך הגישו תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, ופירש את החוק ככזה שאינו מסווג את האירוע כתאונת דרכים. בעקבות פסיקה זו הרחיבו פסיקות חדשות של בית המשפט העליון את הגדרת "תאונת דרכים". המבקשים ביקשו מבית המשפט העליון להאריך את המועד האחרון לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הכרה בשינוי התקדים המשפטי. בית המשפט העליון נעתר לבקשה, וקיבל את חידוש ההלכה כנימוק מיוחד להארכה, לאור השינוי האחרון בפסיקה ומהירות תגובת המבקשים. פסקי הדין החדשים, שפירשו את "השימוש ברכב מנועי" באופן רחב יותר, השפיעו באופן משמעותי על עניינם של המבקשים, ואולי אף הובילו לתוצאה שונה. המועד האחרון שהוארך נקבע ל-30 יום מיום המצאת ההחלטה לבא כוח המבקשים, והמשיבים חויבו לכסות את הוצאות המבקשים. לאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי דחה למעשה את תביעת המבקשים, הסכים בית המשפט העליון לדון בערעור לאחר הגשתו, תוך דילוג על הצעדים המקדמיים הרגילים.