ת"א 754/99

תקציר

התובע, שעבד כנהג משאית, נפגע בתאונה שאירעה בעת שניסה לחבר את משאיתו לנגרר. פניו נמחצו בין המשאית לנגרר, וכתוצאה מכך נגרמו לו פציעות קשות שהצריכו ניתוחים מרובים. כתוצאה מהתאונה סבלו התובעת ממגבלות פיזיות ותפקודיות משמעותיות, לרבות הגבלות בפתיחת הפה, תנועות שפתיים ולשונות ובליעה. המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט העריכו את נכותו בשיעורים משתנים, כאשר ד"ר טמקין קבע 100% נכות ופרופ' נוימן העריך 5% נכות עקב שקיעת עין ימין. עם זאת, בית המשפט הפעיל את סמכותו לתקן את הקביעה השגויה של אחוזי הנכות ושקלל אותם בהתאם לתקנות, וכתוצאה מכך נקבעו לתובע אחוזי נכות רפואית של 69.05%. בית המשפט שקל גם את השפעת התאונה על כושר ההשתכרות והנכות התפקודית של התובע. נמצא כי למרות טענות התובע, כושר השתכרותו לא נפגע לחלוטין, ונכותו התפקודית אינה שקולה לנכותו הרפואית. בית המשפט קבע הפחתה של 55% בכושר ההשתכרות שלו, בהתבסס על יכולתו להמשיך לעבוד כנהג משאית למרות פציעתו. שכרו של התובע נקבע על 6,182 ₪ ברוטו חודשי, בהתבסס על הכנסתו הממוצעת בשנת 1998. הנזקים הלא ממוניים חושבו לפי שיעור הנכות הרפואית של 69.05%, כך שנקבע פיצוי של 181,411 ₪. כמו כן פסק בית המשפט לתובע הוצאות שונות, לרבות הוצאות עבור עזרת אמו, סיועה וטיפולים רפואיים בעבר ובעתיד, בסך כולל של 1,199,696 ₪. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובע ל-25% מהפיצוי לפי סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, שכן מצא כי הנגרר לא היה רכב נפרד שהיה מעורב בתאונה וכי לדודו של התובע לא היה קשר לעבודתו. בניכוי תשלומי הביטוח הלאומי שקיבל התובע, סך הפיצויים שנפסקו לו עמד על 2,209,618 ₪, אליהם נוספו ריבית ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13%. הנתבעים חויבו לשלם סכום זה לתובע. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 27.3.2006.