עמ"נ 32731-01-20

תקציר

הפסקה דנה בפסק הדין של תיק בית משפט בנוגע למעמד ההגירה. בפסק הדין נקבע כי תביעות המערערים לישיבת קבע בישראל, על יסוד טענתם לישיבת קבע מאז שנת 1967, יידחו. הסיבה העיקרית לכך היא שעל פי החלטת ממשלה מס' 2492, שר הפנים לא יעניק רישיונות לישיבת קבע על בסיס ההסדר משנת 1967, ובכך יבטל את מה שמכונה "הסדר 1967". בית המשפט מכיר בכך שבקשתם המקורית של המערערים היא משנת 2006, אך בקשתם החוזרת משנת 2018 היא שנבחנה בתיק זה, והיא נדחתה בצדק על ידי המשיב. השופט מסכים עם קביעתו של בית הדין לעררים כי הבקשה משנת 2006 הוכרעה כבר בשנת 2011 וכי יש לדחות על הסף את הבקשה משנת 2018 מאחר שהוגשה על פי ההסדר משנת 1967 המבוטל. בנוסף, השופט מזכיר כי צו משנת 1972, המשלים את ההסדר משנת 1967, בטל גם הוא בהחלטת הממשלה משנת 2007. לפיכך, השופט מחליט לדחות את הערעור ומורה למערערים לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין של המשיב, בסך 2,000 ₪.