המ"ש 621-09-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת הנאשמים להאריך את מועד המשפט בגין דו"ח מהירות שקיבלו לפני שש שנים. לנאשם היו מספר טענות לבקשתם, ביניהן אי קבלת הדו"ח, אדם אחר האחראי לעבירה, פגמים במסירת הדו"ח וחוסר מהימנות המכשיר שרשם את העבירה. עם זאת, השופט לא השתכנע מטיעונים אלה. הם ציינו כי הדו"ח נשלח לכתובתו הרשומה של הנתבע והוחזר כ"לא נדרש", וכי הנתבעת לא סיפקה כל הסבר סביר לשיהוי של שש שנים בהגשת בקשתם. בנוסף, השופט ציין כי המכשיר ששימש להקלטת העבירה נקבע לאחרונה כאמין בתיק נפרד. השופטת דחתה גם את הטענה כי הנתבעת לא קיבלה את הדו"ח, וציינה כי אישור המסירה היה מספיק וכי הנתבע לא הביא כל ראיה לכך. כמו כן, השופטת שקלה את הטענה כי ייגרם עיוות דין אם הבקשה תידחה ומצאה כי אין די בהכחשה הכללית של הנאשם את העבירה ובתצהיר צד ג' כדי להצדיק את הארכת מועד המשפט. השופט נתן משקל גם לעובדה ששולם כרטיס הטיסה, הנחשב להודאה באשמה, והדגיש את חשיבות הסופיות בהליכים משפטיים. בסופו של דבר, דחה השופט את הבקשה והדגיש את הצורך של הציבור לעמוד במועדים פרוצדורליים ואת היעדר סיבות מוצדקות לעיכוב הנתבע. ההחלטה התקבלה בהיעדרו של הנתבע, והמזכירות הונחה לשלוח את פסק הדין לשני הצדדים.