ע"מ 13485-02-13

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב פרשנותו של סעיף 92(א)(1) לפקודת מס הכנסה בדבר קיזוז הפסדי הון. המערערת, מנהלת תיקי השקעות, טענה כי יש לראות במכירת ניירות ערך זרים כעסקה אחת וכי יש להתיר בניכוי מס על כל הפסד הון שייגרם, לרבות הפסדים הנובעים מירידת שער המטבע. מנגד, המשיב טען כי כשם שלא מוכרים רווחי הון חייבים במס מעליית שער המט"ח, כך אין לקזז גם הפסדי הון מירידת שער. בית המשפט בחן את כוונת המחוקק העומדת מאחורי הוראות המס הרלוונטיות והגיע למסקנה כי יש לראות במכירת ניירות ערך זרים שני נכסים נפרדים: ניירות הערך עצמם והמטבע הזר בו הם נקובים. לפיכך, ניתן היה לקזז את הפסד ההון הנובע מהשינוי בערך נייר הערך כנגד רווחי הון, אך לא ניתן היה לנכות את ההפסד מירידת שער המט"ח. בית המשפט הוסיף ונימק עמדה זו בכך שבחן את הנסיבות ומצא כי השיקולים להרחבת זכות הקיזוז אינם ישימים במקרה זה. בנוסף, התייחס בית המשפט להיסטוריה החקיקתית של הפקודה ופסקי דין קודמים, אשר תמכו בעמדת המשיב. משכך, קיבל בית המשפט את טענת המשיב וקבע כי לא ניתן לקזז הפסדי הון שנגרמו עקב ירידת שער המט"ח לפי סעיף 92(א)(1) לפקודת מס הכנסה. פסק הדין העדיף גישה סימטרית ומאוזנת למיסוי, והבטיח כי רווחי הון והפסדים יטופלו באופן עקבי.