ת"פ 52660-03-14

תקציר

השופט חאלד כבוב נתן פסק דין אשם בכל סעיפי האישום נגד הנאשם, קליינר, שהואשם בעבירות כלכליות כולל גניבה. השופט פירט בדקדקנות את הוראות החוק הנוגעות לעבירת הגניבה והגיע למסקנה כי מעשיו של קליינר מהווים גניבה לפי סעיף 383 לחוק העונשין, ובפרט סעיף קטן 383(א)(2), המתייחס לגניבה בשליחת יד. פסק הדין קובע כי קליינר, בהיותו מחזיק כדין בכספים משתי חברות, אלידב ופלייט מדיקל, פנה במרמה לכספים אלה לשימושו העצמי. זה היה בעיקר בצורה של עסקאות עצמיות, כאשר קליינר ניצל את גישתו לחשבונות החברות לביצוע עסקאות שהיטיבו עם חשבונו האישי. סנגורו של קליינר טען כי מעשיו אינם עולים כדי גניבה שכן יסודות העבירה לא היו נוכחים, ובפרט אלמנט "שליחת היד". עם זאת, פרשנותו של השופט כבוב לראיות, לרבות תמלילי חקירתו של קליינר עצמו, הובילה אותו למסקנה כי קליינר אכן שלח יד לכספי החברות. מעשיו של קליינר חרגו מהמטרה שלשמה הופקדו הכספים והתייחסו לנכסי החברות כאילו היו שלו, ובכך הפרו את חובת הנאמנות שחב כלפי החברות. בנוסף, דחה השופט את טענתו של קליינר כי מעשיו לא פגעו באינטרסים הקנייניים של החברות, וקבע כי מזימתו המתוחכמת של קליינר גרמה לחיסרון ישיר במעמדן הפיננסי של החברות. השופט כבוב הדגיש כי משמעות הפרשנות המרחיבה של העבירה היא שכל פעולה המפחיתה מנכסיהם של אחרים נופלת תחת ההגדרה של פגיעה באינטרסים רכושיים. כתוצאה מכך, קליינר הורשע בשורה של סעיפים של גניבה על ידי מנהל וגניבה על ידי אדם מורשה, בנוסף לעבירות אחרות הקשורות להונאה. פסק הדין מהווה תזכורת בוטה להשלכות החמורות של ניצול לרעה של משרות אמון פיננסיות.