ע"א 772/79

תקציר

במקרה דנן, הסכים המשיב במסמך בכתב לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין והוצאות, שנבעו מעסקה. משלא עמדו בחובה זו, ביקשו המערערים פסק דין מקוצר בבית המשפט המחוזי. בתחילה התיר הרשם להסיר את הכותרת "הליך מקוצר", וחייב את המשיב להגיש כתב הגנה. המערערים ערערו, ובית המשפט המחוזי החזיר על כנו את הליכי פסק הדין המקוצר, תוך שהוא מתיר הגנה מתוקנת אך דוחה עתירה לסעד חלופי. בית המשפט העליון דן לאחר מכן בתיק. השופט לוין טען כי כאשר בית המשפט המחוזי החזיר את ההליך על כנו, הוא החזיר את התיק לשלב בקשת טרום ההגנה, ואיפשר למשיב להגיש בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן. תיקון כתב התביעה, אף עם עילת תביעה חדשה, היה מוצדק, שכן הוא לא הזיז את המחלוקת העקרונית, שבמרכזה שכר הטרחה החייב על פי הסכם מיום 28.3.1977. ניסיונם של המערערים להוסיף תביעה המבוססת על הסדר פשרה מאוחר יותר נמצא ראוי. בית המשפט העליון ציין כי תביעות יכולות להגיש פסק דין מקוצר בעילות חלופיות, אם כל אחת מהן יכולה להצדיק באופן עצמאי פסק דין כזה. גם תביעות חסרות סכום מוגדר יכולות להמשיך אם ניתן לבסס אותן באמצעות ראיות חיצוניות. בית המשפט הכיר בכך שניתן לשמוע את תביעות ההוצאות של המערערים בקצרה, וציין את היעדר ההכחשה המהותית של המשיב. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את הערעור, התיר למשיב לבקש רשות להתגונן בתוך 20 יום ודחה את הערעור שכנגד. כן חויב המשיב לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪, תוך שהוא שב ומאשר כי אין בהתאמות הפרוצדורליות כדי לפגוע בטענת המערערים הראויה לפסק דין מקוצר.