ת"פ 916/80

תקציר

הנאשמים, שותפות רשומה בשם Videoxet ושותפיה, הואשמו בשלוש עבירות פליליות: הפרת זכות יוצרים לפי סעיף 3 לפקודת זכות יוצרים, 1924, קשירת קשר להונות לפי סעיף 440 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 והחזקת חומר תועבה להפצה לפי סעיף 214(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. האישומים התבססו על העתקה, מכירה והשכרה בקנה מידה גדול של קלטות וידאו המכילות יצירות מוגנות – סרטים ותוכניות טלוויזיה – ללא רשותם של בעלי זכויות היוצרים. המשטרה תפסה 710 קלטות וידאו שהיו ברשות הנאשמים. בית המשפט קבע כי מרבית היצירות שהועתקו על ידי הנתבעים כפופות להגנת זכויות יוצרים. חוק זכות יוצרים משנת 1911 ופקודת זכות יוצרים משנת 1924 העניקו הגנת זכות יוצרים ליצירות ספרותיות, דרמטיות, מוזיקליות ואמנותיות, ומעשי הנתבעים היוו הפרה לפי סעיף 2 לחוק. עם זאת, בית המשפט זיכה את הנתבעים מאשמת הפרת זכויות יוצרים בשל ספק סביר לגבי ידיעתם על ההפרה. סימני הזיהוי על היצירות והאזהרות על חלק מהקלטות לא הספיקו כדי להוכיח ידיעה ממשית או מעין ממשית מעבר לספק סביר. באישום של החזקת חומר תועבה הרשיע בית המשפט את הנאשמים. המונח "פורנוגרפיה" הוא סובייקטיבי, והגדרתו משתנה בין חברות ותקופות. במקרה זה הודו הנאשמים כי 43 הסרטונים הפורנוגרפיים שברשותם היוו חומר תועבה. בית המשפט שקל את היקף הפיזור ואת הקהל שהגיע אליו בקביעת חומרת העבירה. בהיעדר ראיות לגבי גיל הקהל והיעדר הרשעות קודמות של הנאשמים, בית המשפט הטיל קנסות במקום מאסר על תנאי. על נאשם מס' 1 הוטל קנס בסך 10,000 ₪, ועל כל אחד מנאשמים 4-2 הוטל קנס בסך 5,000 ₪ או שישה חודשי מאסר. בנוסף, נדרש כל נאשם לחתום על התחייבות בסך 25 אלף שקל להימנע מביצוע העבירה במשך שלוש שנים. באשר לקלטות הווידאו שנתפסו, הורה בית המשפט על חילוט מחציתן לאוצר המדינה ומחיקתן בפיקוח המשטרה כתנאי מוקדם להחזרת המחצית השנייה לידי הנאשמים. בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לפי סעיף 3(3) לפקודת זכות יוצרים, במטרה להרתיע את הנתבעים ואת המפרים הפוטנציאליים.