ס"ע 22947-07-20

תקציר

התובע, עובד סטימצקי, תבע מהחברה פיצויי פיטורים והפרשות נוספות לפנסיה. התובעת טענה כי סגירת חנותה של סטימצקי, עקב אי זכייתה של סטימצקי במכרז להמשך ניהולה, הביאה להרעה בתנאי עבודתה ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים. עוד טענה התובעת כי סטימצקי שילמה בחסר את ההפרשות לפנסיה בכך שלא כללה את כל התמריצים והבונוסים שקיבלה בשכר הקובע. סטימצקי טענה כי היא עשתה מאמצים אמיתיים להשאיר את התובעת מועסקת וההצעות שהציעה לה היו מועילות והיו צריכות להתקבל. לפיכך, התפטרותו של התובע לא נבעה מהרעת תנאים. בנוסף, טענה סטימצקי כי התמריצים ששולמו לתובעת אינם חלק משכרה הרגיל ולכן היא אינה מחויבת לכלול אותם בחישוב ההפרשות לפנסיה. בית הדין צידד בסטימצקי בנושא פיצויי הפיטורים, וקבע כי הצעות החברה היו כנות וסבירות, וכי התפטרות התובעת לא נבעה מהרעת תנאים. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא סיפקה ראיות מספיקות לביסוס טענתה להרעה בתנאים וכי לא נתנה לסטימצקי הזדמנות לתקן את המצב. כמו כן, השופטת דחתה את תביעת התובעת להפרשות נוספות לפנסיה על בסיס תשלום שעות נוספות ומנוחה שבועית, שכן היא לא הביאה ראיות לנוהג רלוונטי או להסכם קיבוצי שיתמוך בתביעתה. עם זאת, השופטת קיבלה חלקית את תביעת התובעת להפרשות נוספות לפנסיה בגין עמלות מכירה ותמריצים. בית המשפט מצא כי בעוד שחלק מהתמריצים הקשורים למכירות אכן היו בונוסים ולא חלק מהשכר הרגיל, אחרים היוו חלק משמעותי מהכנסתו של התובע והיו צריכים להיכלל בשכר הקובע בגין הפרשות לפנסיה. סטימצקי חויב לשלם לתובע סך של 5,670 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.9.2016, בגין רכיב זה. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.