ע"א 2217/09

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב עסקת שיק והאם המשיב, ששמו נרשם על גבי השיק, נחשב למחזיק ראוי. המערער טוען כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי המשיב הוא מחזיק ראוי בשיק, ובכך הגביל את ההגנות העומדות למערער. עם זאת, בית המשפט דוחה את הערעור ומאשר את החלטת בית המשפט קמא. נקבע כי המשיב הינו שותף עסקי עקיף של המערערת ואין ביניהם קשר ישיר. מנהל המערערת אף הודה כי הוסיף את שם המשיב על גבי השיק לבקשת צד שלישי, בן-נון, והמשיב פרע בעבר מספר שיקים. בית המשפט מוצא כי המערערת אינה יכולה לטעון בו זמנית כי המשיב הוא צד שלישי וכי לא היו לה קשרים עסקיים עמה. באשר לדרישות מחזיק ראוי, מוצא בית המשפט כי המשיב עומד בהן. המשיב נתן תמורה עצמית בכך שפעל על פי הנחיית בן-נון והעביר את תמורת השיק בהתאם. בית המשפט גם לא מוצא חוסר תום לב מצד המשיב והשיק שלם וראוי על פניו. יתר על כן, השיק הוחזק על ידי המשיב לאחר מועד הפירעון שלו. לבסוף, בית המשפט דוחה את טענת המערערת כי הכיתוב "למוטב בלבד" מגביל את מעמדו של המשיב כמחזיק ראוי, ומדגיש כי המשיב, כצד רחוק, אינו כבול להסכמים בין המערער לבין הצד הקרוב. לפיכך הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם למשיב 17,400 ₪ שכר טרחת עורך דין.