ע"מ 45306-02-17

תקציר

בית המשפט פסק לטובת המשיב במחלוקת על שומת מס הכנסה של המערערת. הסוגיה המרכזית הייתה האם יש לזקוף את המערערת בגין מיסים ששולמו לברזיל, שהיו גבוהים מאלה שנקבעו באמנת המס בין ברזיל לישראל. השופט קבע כי מטרתה של אמנת מס היא להסדיר את חלוקת תשלומי המס בין המדינות החתומות. מאחר שהמערערת לא פעלה בהתאם לאמנת המס, קבעה השופטת כי המערערת היא זו שהחמירה את מצבם ולא אמנת המס. עוד ציינה השופטת כי המס נוכה במקור על ידי בנק, ללא כל התערבות של רשות המסים הברזילאית, והמערערת מעולם לא הגישה בקשה להחזר מס. בית המשפט החליט כי ציפייתם של המערערים כי יקבלו זיכוי מלא בגין המסים ששולמו אינה סבירה, מה גם שהם לא ניסו להשיב את המסים ששולמו ביתר או לפתוח בהליכים משפטיים כלשהם כנגד רשות המסים הברזילאית. בנוסף, הבהירה השופטת כי המעשים הנטענים על ידי המערערת בנוגע למעורבותו של הרכז לא היו מבוססים ולא השפיעו על התוצאה. בעוד שהמשיב היה רשאי להטיל קנס בגין איחור בתשלום, השופט ויתר עליו בשל אופייה העקרוני של ההחלטה והתוצאה הקשה עבור המערער. השופט הדגיש כי לא ניתן לנכות את המס ששולם ביתר כהוצאה, והערעור נדחה בסופו של דבר. למערער נפסק סכום מופחת של 10,000 ₪ הוצאות בשל קיומה של שאלה משפטית עקרונית.