דנ"א 4979/02

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה לדיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון בערעור אזרחי. מדובר במהנדס בניין שנמצא רשלני בעבודתו בשני בניינים, לאחר שחרגו מתקני הבטיחות המחייבים כדי להוזיל את עלויות הבנייה. רשלנות זו הובילה לסדקים בשלדי המבנים. חברת הביטוח של המהנדס, המבקשת, ביקשה לשלול כיסוי בטענה כי מעשיו של המהנדס היו מכוונים והוחרגו מהפוליסה. עם זאת, בית המשפט העליון פסק לטובת המהנדס, וקבע כי רשלנותו אינה עולה כדי מעשה מכוון או תרמית. בית המשפט טען כי לחברות הביטוח יש אחריות חברתית להפחית סיכונים וכי יש לפרש כל עמימות בפוליסה כנגד המנסחת, במקרה זה, חברת הביטוח. פסק הדין הכיר בקושי לבטח את מי שמפר ביודעין את תקני הבטיחות, אך בסופו של דבר הטיל את האחריות על חברות הביטוח לתמרץ פרקטיקות בטוחות ולפצות צדדים שלישיים תמימים. בית המשפט גם פירש את חריגי המדיניות בצמצום, וקבע כי מעשים או מחדלים פליליים אינם כוללים רשלנות או עבירות אחריות מוחלטת. יתר על כן, התנהלותו של המהנדס לא היוותה מרמה או חוסר יושר. העותר טען כי פסק הדין מצדיק דיון נוסף, אך בית המשפט דחה את העתירה בנימוק של היעדר חידוש הלכתי משמעותי והסיכוי המינימלי להפוך את ההחלטה הקודמת. עוד הדגיש בית המשפט כי חשיבותו של תיק אינה תנאי מספיק למתן דיון חוזר. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם 10,000 ₪ כל אחד למשיב הראשון ולמשיבים השני והשלישי יחד.