ע"פ 1112/07

תקציר

המשיב הורשע בנהיגה בשכרות ונגזרו עליו על ידי בית המשפט לתעבורה בצפת קנס, מאסר על תנאי, פסילה מהחזקת רישיון נהיגה למשך שנה וחצי וחתימה על התחייבות להתנהגות טובה. המדינה ערערה על גזר הדין בטענה כי העונש שהוטל היה קל מדי ולא עמד בעונש המינימום המחייב של שנתיים פסילה כנדרש בפקודת התעבורה בגין עבירת נהיגה בשכרות. ההגנה טענה כי עונשו של בית משפט קמא היה סביר וכי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות תקופת פסילה קצרה יותר. עם זאת, השופט פסק לטובת התביעה, וקבע כי חומרת עבירות הנהיגה בשכרות מחייבת פרשנות מחמירה של החוק וענישה מרתיעה. השופט קבע כי הנימוקים שניתנו על ידי בית משפט קמא להטלת עונש קצר יותר אינם מהווים נסיבות מיוחדות וקיבל את ערעור המדינה. עם זאת, השופט בחר שלא להחמיר את העונש עוד יותר, ותקופת הפסילה בפועל נקבעה על מינימום חובה של שנתיים, בעוד יתר רכיבי העונש נותרו ללא שינוי.