בש"פ 749/19

תקציר

פסק דין זה, שניתן ביום 4.2.2019, מתייחס לבקשה לעצור אדם שהוגש נגדו כתב אישום בגין איומים עד תום ההליכים. האדם המדובר ניסה להתאבד ואושפז, וכתב האישום נובע מדברים שאמר במהלך פגישה עם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. בעוד הערכאות הנמוכות יותר פסקו לטובת מעצרו של המבקש, בית המשפט העליון, בפסק דין זה, מצדד במבקש. השופט מדגיש את מורכבות התיק, שסובב סביב המפגש בין המשפט הפלילי לטיפול נפשי, ומציין את חובתה של המדינה להגן על שלום הציבור, לרבות התייחסות רצינית לאיומים. עם זאת, השופט מדגיש את מורכבותם של מצבים טיפוליים, שבהם אמירות שנאמרות למטפלים עשויות להוות זעקה לעזרה או הבעת מצוקה. הם עשויים לשרת גם תכלית טיפולית חברתית ובכך לשנות את האיזון בין המשפט הפלילי לבין חופש הביטוי. זאת ועוד, היסוד הנפשי הנדרש לעבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין מוטל בספק במקרים אלו. השופט מתייחס גם לקושי להגן על צדדים שלישיים קונקרטיים כאשר איום העבירה אינו חל ולא מתקיימים התנאים לאשפוז כפוי. בעוד שמצבים אלה דורשים התייחסות זהירה, לא תמיד ניתן לטפל בהם כראוי באמצעות אזהרות או צווי הרחקה. השופט מגיע למסקנה כי הסוגיות המועלות בתיק זה מחייבות את תשומת לב הפרקליטות ואולי גם המחוקק, ומדגיש את הצורך בבהירות ביחס לתחולתו של סעיף 192 במצבים טיפוליים. מאחר שהמדינה הודיעה כי לא תעמוד על האישום במקרה ספציפי זה, החלטת בג"ץ בשאלות המשפטיות שהועלו הופכת למיותרת. תחת זאת, על הצדדים להסדיר את שחרורו של המבקש מול המדינה ואת אשפוזו מרצון.