ת"פ 552/94

תקציר

הנאשמים הואשמו בגרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין הישן בגין מותו של קוסקס בועז, שנקבר מתחת לאדמה מתעלה שקרסה במקום עבודתו. עם זאת, בית משפט השלום זיכה אותם. פסק הדין דן בתיקון חוק העונשין ובהשוואתו לחוק הקודם בכל הנוגע להגדרת הרשלנות והקשר הסיבתי. הוא מדגיש את ההבדל בין רשלנות אזרחית לרשלנות פלילית, תוך שימת דגש על הסטנדרטים המחמירים יותר וההשלכות המשמעותיות של אחריות פלילית. עובדות המקרה נגעו לאתר בנייה בו חפרו הנאשמים תעלה לצינורות ביוב. החפירה נעשתה בהתאם לתכניות שאושרו על ידי משרד הבינוי והשיכון. קריסה בלתי צפויה אירעה בשל קרבתה של תעלת הביוב לחפירת ניקוז קודמת, שלא צוינה בתוכניות. התביעה טענה כי הנאשמים התרשלו באמצעי הבטיחות, ואילו ההגנה טענה כי התנהלותם הייתה סבירה וזהירה. בית המשפט מצא כי הנתבעים פעלו בהתאם לתכניות המאושרות וחפרו את התעלה על פי השיטה שהורה משרד השיכון. היא קיבלה את גרסת הנאשמים לגבי מידות החפירה, שסתרה את מדידות המפקח. חשוב לציין כי בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים לא יכלו לצפות באופן סביר את הקריסה בשל קרבתה הבלתי צפויה של תעלת הניקוז, מה גם שאותה שיטה הופעלה לאורך עשרות מטרים ללא תקלות. באשר לשאלה המשפטית, בחן בית המשפט את הגרסאות הישנות והחדשות של עבירת הרשלנות. בית המשפט קבע כי מבחן הרשלנות נותר ברובו ללא שינוי, וציפה כי הנתבע יצפה את הנזק. בית המשפט הדגיש כי התנהלות הנאשמים נבחנה על פי אמות מידה של אדם סביר במצבם. נמצא כי לנאשמים לא הייתה יכולת סבירה לצפות את הסכנות הכרוכות בשיטת עבודתם. כתוצאה מכך, זיכה בית המשפט את הנאשמים, שכן מעשיהם לא חרגו מסטנדרט הזהירות המצופה מאדם סביר, והם לא יכלו למנוע באופן סביר את התאונה.