ע"א 4387/91

תקציר

המערערת, חברה ליבוא צמיגים, אחסנה צמיגים במחסן המורשה של המשיב. נמצאו אי התאמות בנוגע להוצאת צמיגים מהמחסן. המשיבה נדרשה לשלם דמי מכס כפולים, וכך עיכבה, ולאחר מכן עיכבה את יתרת הצמיגים במחסן כדי לפצות על התשלומים, תוך שימוש בזכות שעבודית חוזית. המערערת ערערה על כך, וטענה כי התנהלות המשיב הייתה שלא כדין וכי החוזה אינו מקנה זכות שעבוד כזו. בית משפט השלום הורה על שחרור חלק מהצמיגים ומצא כי למשיב זכות שעבוד בגין חלק מהתשלומים. הצדדים הגיעו להסכמה על שחרור יתרת הצמיגים עם הפקדת מחצית מערכם בחשבון נאמנות, עד למתן פסק דין סופי בעניין זכות השעבוד. בהמשך דחה בית המשפט המחוזי את התביעה, בקובעו כי המערערת הפרה את ההסכם וכי למשיבה זכות שעבוד על פי החוזה ועל פי דין. המערער ערער על החלטה זו. עם זאת, הערעור נדחה. בית המשפט קבע, כי מעשיו של המשיב לא היו בלתי חוקיים וכי זכות השעבוד החוזית אינה מכסה את התשלומים ששילמה המשיב. עם זאת, למשיב הייתה זכות עיקול חוקית משום שהמערערת הפרה את ההסכם. המערער חויב לשלם למשיב 6,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.