בג"צ 4169/10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לשורה של עתירות שהוגשו לבג"ץ בנוגע לתקרית המשט לעזה בשנת 2010. העתירות, שנשמעו בדחיפות בתוך יומיים מיום האירוע, נגעו לחוקיות המצור הימי שישראל מטילה על רצועת עזה ולמעצרם של אזרחים זרים שהיו מעורבים באירוע. העתירה הראשונה, בג"ץ 4169/10, ביקשה לשחרר לאלתר את כל העצורים כתוצאה מהאירוע, ואילו העתירות הבאות ביקשו פרטים על מקום הימצאם של העצורים וכן מידע על הפצועים וההרוגים. עתירות אחרות נועדו למנוע את שחרורם של משתתפי המשט הזרים בטענה להמשך מעצרם לצורך חקירה והעמדה אפשרית לדין. מדינת ישראל הצדיקה את הסגר הימי כאמצעי ביטחוני למניעת חדירת אמצעי לחימה לרצועת עזה, הנמצאת בשליטת חמאס, ופירטה את התגובה האלימה בה נתקלו חיילי צה"ל במהלך המבצע לעצירת המשט. המדינה גם הודיעה לבית המשפט על החלטת היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירת האירוע ועל החלטתו להתיר את גירושם של אזרחים זרים המעורבים. בית המשפט התמקד בשאלה הדחופה של מעצר האזרחים הזרים. נקבע כי בכוונת המדינה לשחרר אנשים אלה וכבר החלה לעשות כן, מה שמייתר חלק מהעתירות. בית המשפט הכיר בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בהחלטתו לשחרר את העצורים, נוכח הנסיבות החריגות סביב האירוע, שהיו להן השלכות מדיניות ויחסי חוץ משמעותיות. בסופו של דבר החליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, תוך הדגשת ההיקף המצומצם של התערבות בשיקול הדעת של התביעה. משלא מצא עילה המצדיקה התערבות, דחה בית המשפט את העתירות.