ת"א 38238-05-18

תקציר

בית המשפט קיבל תביעת לשון הרע שהגיש תובע נגד שני נתבעים – כתב ואדם נוסף שהשתתף לכאורה בהכנת כתבה מכפישה על התובע. הדו"ח ייחס לתובע תכנון רצח אימאם ופיצוץ מסגד, דבר שהתובע הכחיש. הנתבעים לא הצליחו להוכיח את אמיתות הפרסום או כי הוא נופל תחת איזו מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע. בית המשפט אמנם הכיר בכך שהפרסומים אכן מהווים לשון הרע, אך פסק לתובע פיצויים בסך 20,000 ₪ בלבד – סכום מופחת משמעותית מ-200,000 ₪ הנתבעים – בשל מספר גורמים. ראשית, שמו הטוב של התובע בעת הפרסום כבר נפגע משום שהוא נעצר והוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות חמורות אחרות. שנית, חל שיהוי ניכר של שבע שנים בהגשת התביעה, אשר גרם נזק ראייתי לנתבעים. שלישית, התובע לא תבע כלי תקשורת אחרים שפרסמו סיפורים דומים, ולא פעל לתיקון הפרסום או למיתון נזקים. למרות ממצאים אלה, קבע בית המשפט כי הנתבעים לא פעלו בתום לב, ולכן דחה את בקשתם לסעד לפי חוק איסור לשון הרע. לבסוף הורה בית המשפט לנתבעים לשלם 10% משכר טרחת התובע, בסך כולל של 5,850 ₪.