עפ"ת 15165-03-23

תקציר

השופט קיבל את ערעורה של הנאשמת על פסק דינו של בית משפט קמא באשמה בכך שלא הוכיחה את אחריותה לתאונה מעבר לספק סביר. השופט קבע כי בית משפט קמא הסתמך יתר על המידה על עדותו של בוחן התעבורה אשר היו בה אי ודאויות רבות והנחות שלא נבדקו. הבוחן לא יכול היה לקבוע באופן חד משמעי את מיקום הפגיעה הראשונה, את תקינות כלי הרכב או לבצע חישובים חיוניים. עוד ציינה השופטת כי ממצאי הבוחן לגבי מיקום הפגיעה סותרים ראיות אחרות, לרבות עדויותיהם של הנהגים שהיו מעורבים בתאונה. יתר על כן, ניתוחו של מומחה ההגנה את סימני אבק הכנפיים ואת מיקום השמש המצביע על סנוור אפשרי, יחד עם היעדר חישובים למרחקי עצירה, תמכו בקיומו של תרחיש חלופי סביר בו רכבו של הקורבן אשם. השופט הדגיש כי תגובות הנהגים במהלך תאונות אינן צפויות. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי היה על בית משפט קמא לפסוק לטובת הנאשמת בשל הספק הסביר סביב אשמתה, ולפיכך לבטל את הכרעת הדין, לזכות את הנאשם ולבטל את גזר הדין ואת רכיבי הענישה שגזר בית משפט קמא.