עמ"ש 26687-01-24

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך רכושי בין בני זוג גרושים, ד. דקל מנחמי, לבין בן זוגם לשעבר, המכונה אנונימוס. הערעור, שהוגש על ידי מנחמי, מערער על שתי החלטות של בית המשפט לענייני משפחה בקריות הנוגעות לפירוק העיזבון המשותף של בני הזוג במושב. השופטת מאיה לוי הורתה על פירוק השותפות ודחתה את בקשתו של מנחמי לתקן את כתב התביעה. הטענה המרכזית בערעור נסובה סביב מקור הזכויות בנכס שבמחלוקת, כאשר מנחמי טוען כי הנכס עבר בירושה מסבתם ולכן יש להוענק להם בלבד. עם זאת, המשיב טוען כי הזכויות בנכס הוחזקו במשותף על ידי שני בני הזוג וכי יש לחלק את העיזבון שווה בשווה עם פירוק. הערעור מבקש לברר את הנסיבות בהן נרכש הנכס ואת אומד דעתם של הצדדים בנוגע לבעלות. השופטים, ש' ג'יוסי, א' אטיאס ונ' סילמן, קבעו כי דבריו של מנחמי בתביעתם הראשונית, המגובים בתצהירים, מחייבים ואינם מצדיקים תיקון כתב התביעה. בית המשפט הכיר בכך שזכויות הנכס הוחזקו תחילה בידי מנחמי בירושה, אך ציין כי שני בני הזוג תרמו לעלות הסדרת ורישום המקרקעין על שמם המשותף. לפיכך, אישר בית המשפט את קביעתו של בית משפט קמא כי הנכס הפך לנכס בבעלות משותפת, ללא קשר למקורו הראשוני. יתר על כן, השופטים הסכימו כי אין בסיס לתמוך בטענתו של מנחמי בדבר מרמה או מצג שווא מצד המשיב. מהראיות שהוצגו עולה כי שני הצדדים ראו בנכס משותף, ומעשיהם, כגון חתימה על הסכם שכירות בשני השמות, תמכו בתפיסה זו. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות ואישר את החלטת בית משפט קמא. בסופו של דבר, דחו השופטים את הערעור, ולא מצאו טעם לערער על ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא או על חוקיות החלטתם. נוכח האופי המכבד של התנהלות המשיב, החליט בית המשפט גם שלא לפסוק הוצאות. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, תוך מתן רשות לפרסם את פסק הדין תוך השמטת שמותיהם ופרטיהם המזהים של המעורבים.