ת"א 1799-12-16

תקציר

השופט, לאחר שבחן את טיעוני ונסיבות המקרה, עדויות העדים ועיין במסמכים, הגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה. השופט ביסס החלטה זו על כמה נימוקים. ראשית, סוגיית היחסים בין התובע לבין הנתבע הראשון, שהוא דירקטור בחברה התובעת, אינה פוסלת את התביעה. שנית, באשר לתביעת הנזק התוצאתי, קיבלה השופטת את הטענה כי הנזק הנתבע, כגון אובדן עסקאות ורווחים, נופל לקטגוריה של נזק תוצאתי המוחרג מהפוליסה. השופטת התייחסה למספר פסקי דין קודמים שתמכו ברעיון של החרגת נזק תוצאתי מפוליסות הביטוח, ובכך דחתה את התביעה נגד הנתבעות מגדל, כלל וציון. בנוסף, השופט מצא כי הנזק לשלט נגרם לרכוש שבבעלות הנתבעת הראשונה, ולכן הוא אינו מכוסה בפוליסת הביטוח. השופטת התייחסה בקצרה גם לסוגיית יחסי הגרירה והנגרר, והסכימה עם המבטחת כלל כי הרשלנות הייתה אצל נהג הגרר, הנתבע הראשון, ולא אצל הנגרר. כמו כן, השופטת קבעה כי הודעת הצד השלישי שנשלחה לכלל התיישנה, שכן היא הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות בת שלוש השנים. לבסוף, באשר לתביעות הנזיקין של התובעים, דחתה השופטת את הדרישה לפיצוי נוסף מאחר שהתובעים לא הבהירו את זכאותם לכך, והסתמכה רק על סיכומי דרישתם לפיצוי בגין עסקאות אבודות. לפיכך החליטה השופטת לדחות את התביעה וההודעות נגד כל הצדדים השלישיים, והורתה לתובע לכסות את הוצאות הנתבעים והצדדים השלישיים ואת שכר טרחת עורכי הדין.