ע"א 1062/92

תקציר

עניינו של התיק בסכסוך רכושי במושב בין המערער, שהוא נכדם של המשיבים, לבין סבו וסבתו. המערער גדל בניהול משק סבו וסבתו והתגורר בשטחם. בשנת 1982 מסרו המשיבים למערער תצהיר לפיו הוא יהפוך לנכד הממשיך ויקבל את הבית החדש בחווה לאחר מותם. הדבר אושר על ידי ועד אגודת המושבים. עם זאת, בשל יחסים מתוחים, ביטלו המשיבים את התצהיר בשנת 1983. המערער הגיש בקשה למתן פסק דין הצהרתי, אשר נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. גם הערעור לבית המשפט העליון נכשל. בית המשפט קבע, כי התצהיר משנת 1982 נועד להעניק זכויות בנכס לאחר פטירת המשיבים, דבר שאינו תקף לפי חוק הירושה. יתר על כן, זכותם של המשיבים לחזור בהם מהתצהיר מאחר שלא בוצע, והתמהמהותו של המערער בבקשת סעד משפטי פעלה נגדו. הראיות והעדויות תמכו במסקנה כי הזכויות בנכס הועברו רק לאחר המוות, וחוסר אמינותו של המערער החליש את טענתו. השופט ד' לוין קבע כי החלטת הערכאה הראשונה נכונה, דחה את הערעור והורה למערערת לכסות את הוצאות המשיבים.