חדל"פ 11069-02-23

תקציר

במקרה שלפנינו, החליטה השופטת לדחות את הערעור בשל מחדליה המשמעותיים של המערערת ואי עמידה בדרישות תום הלב העומדות ביסוד הליכי חדלות פירעון. ההחלטה מתיישבת עם תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, ונתמכת בממצאים עובדתיים מבוססים היטב של בית משפט השלום. המערער לא מילא את תפקידו כראוי בכך שהסתיר מידע חיוני, לא הגיש דוחות חודשיים נדרשים ולא מקסם את כושר ההשתכרות שלו, שאמור לעמוד באופן אידיאלי על 17,000 ₪ לחודש לעומת 6,500 ₪ המוצהרים. יתר על כן, המערער, שעבד כספר עצמאי ללא האישורים הנדרשים, לא המציא לנאמן את המסמכים הדרושים, דבר שהפריע להתאמת התחייבויותיו לפירעון חודשי ולמקסום פירעון החוב לנושים. עם תביעות חוב בסך 550,000 ₪ ורק 2,000 ₪ צנועים שהצטברו באוצר, כשלים אלה הצדיקו את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, במיוחד לאור העובדה שמדובר בהליך הפוגעני השני של המערערת. כך, בהתאם לתקדימים שנקבעו במקרים דומים, לא נמצאה עילה להתערב בשיקול דעתה של ערכאת חדלות הפירעון. עוד ציינה השופטת כי הליכי חדלות פירעון דורשים תום לב, והדגישה כי הם מהווים הזדמנות נדירה להבראה כלכלית אשר חייבת להיות מלווה בשקיפות ושיתוף פעולה מצד החייב. בנוסף, לא נפסקו הוצאות, והצדדים הונחו להגיש את עמדותיהם בעניין הערבות של המערער בתוך 21 יום. הדיון הקבוע בוטל.