ת"א 3096/01

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעת נזיקין שהגישו התובעים נגד הנתבע בגין רצח סימן מיכל, עיזבון המנוח, ופציעתם של שני בניו, רחמים (רמי) ואורן מיכל (תובעים 3 ו-4), שעבדו לצדו במפעל המשקאות הקלים שלו. לנאשם, שניהל חניון סמוך, הייתה היסטוריה של סכסוכים עם המנוח בעיקר בנוגע לשימוש במקום חניה. ביום האירוע הגיע הנאשם למפעל וניהל עמו משא ומתן בנוגע לרכישה אפשרית של המוסך. מאוחר יותר באותו ערב, לאחר בלבול מסוים, ירה הנאשם ופצע את אורן ורמי, וכן שני עובדים נוספים. גם המנוחה סימן מיכל נורתה ונהרגה. הנאשם הורשע ברצח בכוונה תחילה, ניסיון רצח וחבלה בכוונה תחילה ונידון ל-25 שנות מאסר. התובעים תבעו פיצוי בגין נזקים שונים, לרבות הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות ונזקים לא ממוניים. מומחה שמונה על ידי בית המשפט העריך את נכותם של רמי ואורן מיכל ב-20% ו-7% בהתאמה, בתוספת 5% בגין הצלקות שנגרמו להם. התובעים לא הביאו ראיות לניכוי שכרם לאחר תקופת הנכות הזמנית שנקבעה על ידי המומחה, ולכן פסק להם בית המשפט פיצוי על בסיס שיעורי הנכות שנקבעו בחוות דעת המומחה. לעיזבון המנוח נפסק 2 מיליון ₪, הכולל פיצוי בגין קיצור תוחלת החיים ואובדן שנים, וכן 50,000 ₪ לאשת המנוח (התובעת 2) בגין אובדן שירותים. רמי ואורן מיכל זכו ב-1,800,000 ₪ וב-450,000 ₪ בהתאמה. סך הפיצויים שנפסקו עמד על 4,300,000 ₪, מהם ינוכו קצבאות המוסד לביטוח לאומי. כמו כן הורה בית המשפט לנתבע לשלם 20,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. פסק הדין ניתן בהסכמת הצדדים, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, ומכאן המחלוקת המצומצמת לגבי גובה הפיצויים בלבד, ונסיבותיו של הנתבע, שסבל ממצב רפואי וסוציאלי קשה. בית המשפט הכיר במצוקתו של הנאשם, אך לא נתן לה משקל רב בקביעת פסק הבוררות.