על"ח 27170-09-21

תקציר

פסק הדין מפרט את הפרמטרים שבמסגרתם שופט בית הדין לעבודה בערעורים על החלטות ועדות הערר של פקודת מס הכנסה. בית המשפט בוחן את ההחלטות על בסיס שאלות משפטיות, ובוחן האם נפלו ליקויים בקביעת הנכות, בשיקולים שננקטו, בהרכב הוועדה או בנוהל שלה. במקרה דנן, הוטל על הוועדה להסביר מדוע אין לקבל החלטה קודמת בעניין מוגבלותו הקוגניטיבית של המערער. הוועדה נימקה את החלטתה בכך שאימוץ החלטת הנכות הקודמת והחלטת הנכות החדשה יהווה נכות כפולה בגין אותו נושא. בית המשפט אישר את החלטת הוועדה והדגיש כי היא מוצדקת ומנומקת היטב, ולכן לא מצא פגמים משפטיים. טענת המערער כי היה על הוועדה לאמץ אוטומטית את החלטת הנכות הקודמת לא התקבלה, שכן היא עלולה להוביל לספירה כפולה ואינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הרלוונטית. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי המערערת לא טענה לאימוץ סעיף הליקוי הספציפי מההחלטה הקודמת. מאחר שההחלטה הקודמת והנוכחית קבעו שתיהן שיעור נכות של 50%, בית המשפט לא ראה צורך להתערב. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב.