ת"א 62134-12-17

תקציר

בית המשפט פסק לטובת המדינה בסכסוך על הבעלות על הקרקע ברחוב אמיל בוטה 12 בירושלים. הקרקע המדוברת לא נרשמה והופקעה על ידי המדינה בשנת 1988. התובעת, שירשה את הקרקע מאביה, טענה כי התגוררה בקרקע מאז שאביה רכש אותה לפני לידתה ולכן יש לה זכויות בה. עם זאת, בית המשפט מצא כי בעוד שאביו של התובע החזיק במקרקעין במשך שנים רבות, מקור זכויותיו נותר לא ברור. זאת ועוד, טענת התובעת למגורים רצופים במקרקעין לאחר נישואיה לא הוכחה. בית המשפט קבע כי אין לפרש את המונח "מגורים" באופן מרחיב במקרה זה וכי התובעת התגוררה בו לסירוגין רק לאחר נישואיה ועברה לגור בו רק לאחר מות אביה. עוד קבע בית המשפט כי אביה של התובעת ביצע שינויים קלים במבנים הקיימים בקרקע ללא היתר, בעוד התובעת ובני משפחתה ביצעו שיפוצים נרחבים לאחר מותו. בעקבות זאת קבע בית המשפט כי הקרקע שייכת למדינה על בסיס ההפקעה משנת 1988 וכי לתובע אין כל טענה תקפה כלפיה. המדינה קיבלה צו מניעה קבוע האוסר על התובעת לבנות דבר על הקרקע ללא היתר מרשות מקרקעי ישראל. התובעת נדרשה לפנות את המקום עד ליום 5.3.2021. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת המדינה לדמי שימוש ראויים בשל חוסר בהירות לגבי הזכויות בקרקע טרם ההפקעה והשיהוי הניכר של המדינה בביצוע פסק הדין לפינוי. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.