בג"צ 7189/06

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת תביעות הפיצויים של בעלי עסקים בענף האירועים בצפון הארץ, שספגו הפסדים כלכליים במהלך מלחמת לבנון השנייה. העותרים טענו כי הענף שלהם הוא עונתי ולכן יש להתייחס אליו בדומה לענפי החקלאות והתיירות, שקיבלו פיצוי מקיף יותר במסגרת ההסדר העונתי. עם זאת, בית המשפט מצא כי אמנם קיימים קווי דמיון, אך קיימים גם הבדלים בין הענפים. פסק הדין מדגיש את הצורך למתוח קו המבדיל בין עסקים הזכאים לפיצוי מיוחד לבין עסקים שאינם, משיקולים תקציביים ומנהליים. הצבת גבולות היא הכרח, והקו שנמתח כאן אינו בלתי סביר או מפלה. בית המשפט מכיר במצוקת העותרים אך מגיע למסקנה כי המקרה הנוכחי אינו מצדיק התערבות שיפוטית בהסדרי הפיצוי שנקבעו על ידי הממשלה. במקום זאת, יש להתמקד בסמכויות ובאפשרויות של הרשות המינהלית לגיבוש מדיניות כלכלית. מסלולי התגמול השונים, לרבות המסלול העונתי, נמצאים בסמכות הרשות המבצעת, שיש לה שיקול דעת לתעדף מגזרים מסוימים לתמיכה. במקרה זה, ענפי התיירות והחקלאות זוהו כייחודיים, המצדיקים הסדר מיוחד. בנוסף, בית המשפט מדגיש כי למדינה שיקול דעת לבחור באילו ענפים לתמוך, והסדרי פיצוי קודמים אינם מחייבים את המדינה לספק פיצוי דומה בעתיד. לבסוף, טענת ההפליה של העותרים נתפסת כנוקשה, שכן מדובר בהבחנה בין ענפים שונים ולא בין ענפים העוסקים באותו תחום מקצועי.