על"ע 6/70

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על פסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין שהרשיע עורך דין מורשה בעבירות משמעת בעקבות הרשעתו הפלילית בבית משפט השלום בירושלים. על פי חוק לשכת עורכי הדין, עורך דין שהורשע בעבירה פלילית יכול לעמוד לדין משמעתי אם העבירה נחשבת לקלון. עורך הדין זוכה על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי אך הורשע פה אחד על ידי בית הדין המשמעתי הארצי, מה שהביא להשעיה של שישה חודשים ולפרסום סיכום פסק הדין. הערעור בפני בית המשפט העליון מערער על הרשעה זו. בית המשפט העליון מקבל את פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי, ומסכים כי נטל ההוכחה בדיון המשמעתי נופל על הנאשם להוכיח כי הנסיבות אינן מהוות קלון. הם מסכימים עם חומרת העבירה והראיות שהוצגו בתיק הפלילי, ומונעים מהמערער לחלוק על העובדות שנקבעו. באשר לעבירות הנוספות הנוגעות להודעות כוזבות, מוצא בית המשפט כי המערער הורשע בחלופה החמורה יותר של מסירת מידע כוזב ביודעין. בית המשפט העליון מתייחס גם לשיהוי בהליך המשמעתי, ומביע חשש מכמעט שנתיים וחצי שלקח לבית הדין הארצי לתת את פסק דינו, אך בסופו של דבר דוחה את הערעור ומדגיש את הצורך לשמור על טוהר המידות של מקצוע עריכת הדין. עונש ההשעיה נשמר, למרות השיהוי המוגזם, בשל חומרת העבירה והשפעתה הפוטנציאלית על ההתנהלות המקצועית.