ע"ע 26114-12-15

תקציר

בית המשפט הכריע בשני ערעורים במקביל, וקבע כי יש לקבל את ערעור המשיבים (ע"א 26114-12-15) בחלקו, ואילו את ערעור המבקשים (ע"א 22834-01-16) יש לדחות על הסף. ההחלטה התמקדה רבות בפרשנותו של סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות, העוסק בסמכותם של בתי הדין לעבודה בנוגע לתביעות ייצוגיות במקומות עבודה עם הסכמים קיבוציים, בפרט כאשר ארגון העובדים אינו אוכף באופן אקטיבי את הזכויות הקבועות בהסכמים אלה. בית הדין הדגיש את תפקידם החיוני של ארגוני העובדים בהגנה על זכויות העובדים והבהיר כי אין להמשיך בתובענות ייצוגיות כאשר ארגונים אלה ממלאים את תפקידם באופן יעיל, אלא אם המנגנון הקיבוצי אינו מגן על זכויות אלה. כמו כן הודגשה הבחינה האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון סכסוכים. בפרט, בית הדין התמקד בשאלה האם ארגוני העובדים אכן נקטו פעולות ממשיות ואפקטיביות לאכיפת זכויות עובדים, במיוחד בתקופות שקדמו להסכם קיבוצי נתון. התיק הוחזר לבית הדין האזורי כדי שיקבע באופן סופי האם יש מקום לתביעה ייצוגית, בהתבסס על השאלה אם ארגוני העובדים טיפלו בפועל בהפרות לכאורה בנוגע להפרשות לפנסיה של עובדים בעבר שלא כוסו במסגרת ההסכם הקיבוצי מיום 27 במאי 2013. יתר על כן, בית המשפט הורה לבית המשפט המחוזי לבחון את היקף ואמיתות המאמצים שעשו ארגוני העובדים לאחר הגשת תובענה ייצוגית לתיקון הפרת זכויות, ולוודא כי מאמצים אלה הם מהותיים ולא נועדו רק למנוע תביעה ייצוגית. על בית הדין האזורי לשקול גם את הפיצוי הדרוש להגשת התובענה הייצוגית, אם היה זה כלי להנעת תביעה מצד ארגון העובדים. ערכאת הערעור שמרה על מרחב שיקול דעת של בית המשפט המחוזי, הדגישה את חשיבותה של שיטת יישוב הסכסוך הקיבוצי "דרך המלך" כמועדפת על פני תובענות ייצוגיות במידת האפשר, והורתה כי ההוצאות הסופיות ייפסקו בהמשך ההליכים בבית המשפט המחוזי.