ע"א 338/85

תקציר

במקרה דנן דן בית המשפט העליון בערעור שעניינו הסכם בין המערערת לבין המשיב מס' 1 בדבר מניות בחברת מוסכים, שהופקעה לצורך סלילת כבישים. המערער, לאחר שהחזיק ב-25% מהמניות, מכר את חלקו למשיב על פי הסכם המחייב כל פיצוי נוסף מההפקעה. לאחר מכן הצליח המשיב מס' 2 לנהל משא ומתן לרכישה חוזרת של חלק מהמקרקעין מחברת הכבישים, אך המערער לא היה מודע למו"מ זה בעת מכירת מניותיו. המערערת הגישה תביעה, בטענה להטעיה ולחוסר תום לב מצד המשיב על כך שלא גילה את המשא ומתן, ותבעה פיצוי או ביטול ההסכם. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו, והערעור התקבל. בית המשפט העליון אישר את הדחייה, בקובעו כי המערערת לא הודיעה כראוי על הביטול בתוך זמן סביר והמשיבה לא הייתה חייבת לגלות את המשא ומתן בנסיבות העניין. בית המשפט הדגיש כי היה על המערער להיות מודע למה שהוא מוכר, בהתחשב בתפקידו הניהולי ובמידע הציבורי הזמין, ולא נמצאו ראיות למרמה או חוסר תום לב. בנוסף, רכישתה מחדש של הקרקע נתפסה כעסקה עצמאית, שאינה קשורה לפיצויי ההפקעה המקוריים. בכך אישר בית המשפט את ההסכם הקיים, והגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, תוך פסיקת הוצאות למשיבים.