ת"א 8482/06

תקציר

פסק דין זה דן במחלוקת על הפיצוי שישולם לתובעים בעקבות מותו של עמי מידל"ש בתאונת דרכים, בה הנתבע מודה בחבות אך חולק על הפרמטרים לקביעת הסכום. השאלות העיקריות קשורות לחישוב שכרו של המנוח לצורך קביעת שכר התובעים: האם על בית המשפט לסטות משיטת החישוב המקובלת בנסיבות מסוימות; נטל ההוכחה בדבר טענות לזיוף או תרמית בדבר הכנסות המנוח; האם יש לנכות מס הכנסה לפני או אחרי הגבלת השכר לתקרת ההכנסה המרבית; ושיעור משכורתה של האלמנה. השופט קבע כי יש לבצע את החישוב על פי השיטה המסורתית, שכן הנסיבות החריגות אינן חלות במקרה זה. גיל הפרישה נקבע על 70, בהתאם לאופי עבודתו של המנוח והראיות שהובאו. באשר לשיעור שכרו של המנוח, קיבלה השופטת את טענת התובעים כי מדובר ב-33,000 ₪ ברוטו לחודש, על סמך הראיות והמסמכים שהוגשו, למרות טענות הנתבע לזיוף ומרמה. השופטת הסבירה את נוהל ניכוי מס הכנסה בהתאם לפסקי דין קודמים, וקבעה את שכרה של האלמנה על שכר מינימום, שכן התובעים לא הוכיחו את טענתם בעניין זה. השופט קבע כי הקופה המשותפת, שהיא שכרה של המנוחה בניכוי ידה, תעמוד על 21,568 שקל, וחישב את הפיצוי לפי מספר התלויים. בנוסף, פסקה השופטת לתובעים 2,399,745 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות של המנוח בשנים האבודות, 41,493 ₪ בגין נזק לא ממוני, 17,000 ₪ הוצאות קבורה והלוויה ו-35,000 ₪ בגין אובדן שירותיו של המנוח. השופטת דחתה את תביעת התובעים לאובדן פנסיה מחוסר ראיות. לאחר ניכוי התשלום התקופתי ודמי הביטוח הלאומי שהיו מקבלים התובעים, סך הפיצויים שנפסקו לתובעים עמד על 2,036,243 ₪, בתוספת ריבית והצמדה למועד התשלום בפועל. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי הדין של התובעים.