ע"ע 300175/97

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך עבודה בו המערערת, שהועסקה בעבר על ידי עיריית נהריה כמטפלת בחוף, טענה לזכאויות שלא שולמו. בתביעה שהוגשה לראשונה בשנת 1988, טען המערער להתנכלות מצד העירייה לאחר התביעה, שהובילה לפיטוריו בשנת 1990. בהמשך לכך ניתן פסק בוררות, אותו ביקשה המערערת לבטל, בטענה לפגמים פרוצדורליים. בית הדין הארצי לעבודה בחן טענות רבות: הוא אישר שהמערערת אינה מצילה, ולכן אינה זכאית לזכאויות על פי הסכם המצילים. בית הדין התייחס לשעות העבודה ודחה את תביעתו להעסקה לאורך כל השנה, אך קיבל את הכללת "מענק שעות ניקיון" בחישוב גמול השעות הנוספות. יתר על כן, היא אישרה את פסק הדין בעניין פיצויים נלווים מסוימים, תוך הדגשת ההבחנה בין שכר רגיל לשכר שעות נוספות, וקבעה כי מנוחה מפצה, שאינה ניתנת לפדיון כספי לאחר סיום ההעסקה, היא זכות חברתית. נצפתה טעות בחישוב הגמול עבור עבודה בתקופת המנוחה השבועית, כאשר חפיפה של בונוסים ניפחה את השכר מעבר לאחוזים שנקבעו, והצדיקה כיול מחדש. בית הדין דחה את טענותיו לדמי הבראה וביגוד, וסיווג אותם כנלווים ובלתי ניתנים לפדיון לאחר הפסקת העבודה. העתירה לביטול פסק הבוררות נדחתה בשל מינוי בהסכמה והלימות הליך. לבסוף, הוארך התיק על מנת לבחון מחדש את טענת הקידום בדרגה, בהתחשב במעמדו הלא-משפטי של המערער בסיכומי המסמכים – החרגתו מטענות אלה בסיכומים לא התפרשה כנטישה. בית המשפט פסק באופן סלקטיבי לטובת המערער בכמה ניואנסים כספיים, בעוד שרוב טענותיו המקיפות הופרכו, וכתוצאה מכך כל צד נשא בהוצאות המשפט שלו.