רע"א 627/88

תקציר

בית המשפט העליון דן בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשת המבקשת להצהיר כי היא זכאית לשעבוד על מבנים שנבנו בהזמנת המשיב, חברה הנמצאת בפירוק. השאלה העיקרית הייתה האם החלטה זו מהווה "החלטה אחרת", המחייבת רשות ערעור, או פסק דין שניתן לערער עליו לגופו של עניין. היסטורית, ברע"א 338/83, כל החלטה שניתנה במהלך פירוק מתמשך טופלה כ"החלטה אחרת". עם זאת, בית המשפט העליון מצא גישה זו בלתי ראויה משני טעמים. ראשית, סעיף 291 לפקודת החברות מאפשר לקבוע כללי ערעור אחידים בעת פירוק, המעידים על כך שסיום עבודתו של בית המשפט המחוזי בבקשה, למרות הפירוק המתמשך, היווה פסק דין. שנית, הפסיקה הקודמת שהנחתה פרשנות זו עסקה בתרחיש אחר של פירוק שיתוף במקרקעין, שלא היה רלוונטי למקרה הנוכחי. לפיכך, בקשת הערעור נדחתה ללא דיון ראוי, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.11.88. בפסק הדין הודגש כי על הכללים הנוכחיים להחיל את אמות המידה הרגילות לערעור, ולאשר את החלטת בית המשפט המחוזי כפסק דין.