ד"נ 29/83

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון עוסק בתחולתו של סעיף 4(א)(1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בישראל, תוך התמקדות באופן חישוב הפיצוי בגין הפסד השתכרות עתידי לנפגע תאונה קשה. בית המשפט בחן האם יש לנכות מס הכנסה מחישוב הפיצויים, בהתחשב בכך שהכנסתו של המשיב לאחר התאונה הייתה פטורה ממס בשל נכות העולה על 90%. בית המשפט קבע כי הפטור ממס הכנסה חל על ההכנסות הפוטנציאליות שהיו למשיב אלמלא התרחשה התאונה, ולא על ההכנסה בפועל לאחר התאונה. הכוונה המקורית של התיקון הייתה להפחית את עלויות הפיצוי של המדינה על ידי חישוב הפיצוי על בסיס הכנסה ברוטו שהופחתה ב-25%. השופט ש' לוין הבהיר כי יש לקבוע את הפיצוי על פי ההפרש בין השתכרות פוטנציאלית ללא התאונה לבין השתכרות בפועל או סביר לאחר התאונה, תוך התחשבות במס לפי שיעורים הקיימים במועד פסק הדין, אך לא יותר מניכוי של 25%. בית המשפט הכיר בטעות סופר בחישוב הפיצוי, ובסופו של דבר קבע אותו על 5,000,000 לי. בית המשפט הגיע למסקנה כי הגישה שננקטה בערעור שגתה בכך שלא יישמה נכונה את הוראת ניכוי המס כמתוכנן, ובכך קיבלה את העתירה ואישרה את יחס המס של הפיצוי ואת סכומו.