ע"פ 371/83

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת שופטי בית המשפט המחוזי שלא לפסול עצמם מלדון במשפט האונס של המערערת. המערער טען כי השופטים גיבשו דעה שלילית לגביו לאחר שהעיד במשפט אחר, וכי התערבותו ומגבלותיו של בית המשפט במהלך חקירתו הנגדית של המתלונן מהוות עיוות דין. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי הוראת המחוקק לערער על החלטות בדבר פסילת שיפוט לא נועדה לאפשר ערעור עקיף על החלטות ביניים. העובדה שהמערער סבר כי שגה בית המשפט בפסיקותיו אינה עילה לפסילה אלא אם כן גילה כלפיו משוא פנים או דעה שלילית. יתר על כן, יש להעלות טענות לפסול בהקדם. לגופו של עניין, בית המשפט לא מצא בסיס אובייקטיבי לחששו של המערער מפני משוא פנים, ולא נמצאו ראיות התומכות בטענות המערער כי חלקים מפרוטוקול המשפט נמחקו. התערבותם של השופטים בחקירה הנגדית, לרבות הערה אישית למערער, לא הצביעה על משוא פנים, והבעת התקווה שלהם כלפי המתלוננת לא גילתה אהדה. ככלל, אמונותיו הסובייקטיביות של המערער לא הצדיקו באופן אובייקטיבי את פסילת בית המשפט. לפיכך, הערעור נדחה, ושופטי בית המשפט המחוזי ימשיכו לדון במשפטו של המערער.