ת"א 62946-02-20

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב סכום של 1,200,000 ₪ שהועבר בטעות לחשבונו של הנתבע, חשבונו של טיראן. התובעים ביקשו להחזיר את הכסף, אך הנתבעים סירבו והצדיקו את מעשיהם בטענה כי התובעים חייבים להם את הכסף באמצעות ערבות לחוב של צד ג' שנפטר, וכי קיים חוב נוסף הנובע מחיובים חודשיים. השופט בחן ביסודיות את חומר הראיות ולא מצא כל הצדקה לטענות הנאשמים. ראשית, השופטת הגיעה למסקנה כי התובעים לא ערבו לחובו של המנוח, שכן הנתבעים לא הביאו כל ראיה בכתב לכך, והתובעים הכחישו בתוקף הסכם כזה. יתר על כן, השופט פקפק בכרונולוגיה של האירועים שהוצגו על ידי הנאשמים, ומצא כי הסברם מתי בוצעה העבודה הנטענת אינו מחזיק מעמד. השופטת גם הטילה ספק בטענת הנתבעים כי התובעים הבטיחו את התשלום, וציינה כי לאחר שיורשי המנוח דחו את דרישת התשלום, הנתבעים לא ניסו לבקש פתרון מהתובעים, דבר שנראה תמוה אם הערבות קיימת. בנוסף, השופט מצא כי הנתבעים לא הוכיחו די הצורך קיומו של חוב שני הקשור לחיובים חודשיים. הסכם הפיקוח בין התובעים לנתבעים קבע כי יש לבצע תיקונים כלשהם בכתב, אולם אישורם הנטען של הנתבעים בעל פה לשכר המעודכן באסיפה לא נתמך בשום פרוטוקול פגישה או בעדויות עדים. השופט קבע כי הנתבעים לא הביאו ראיות משכנעות לטענה זו, ולכן דחה אותה. השופט האשים את הנתבעים בכך שפעלו בחוסר תום לב בכך שניסו לנצל את העברת הכספים השגויה לטובתם. האנלוגיה שציירו התובעים להפרת אמונים התקבלה על ידי בית המשפט, כאשר השופט ציין כי הנתבעים ניצלו את המצב כדי לשמור על כספים שאינם זכאים להם. יתרה מכך, השופטת מתחה ביקורת על הנתבעים שהעלו טענה לאירוע מס שאינו קיים כדי להצדיק את עיכובם בהחזרת הכספים. התרשמותו של השופט הייתה כי מעשיהם של הנאשמים היו מכוונים ונועדו לשמור על הכספים שהועברו בטעות. בעקבות זאת פסק השופט לטובת התובעים, והורה לטיראן לפצות את טיראן בסכום של 300,000 ש"ח (יתרת הסכום לאחר ש-900,000 ש"ח הועברו על ידי טיראן לתובעים) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו מיום 4.2.2018. כמו כן הורה השופט לטיראן לכסות את הוצאות המשפט של התובעים, וכן הוצאות משפט בסך 60 אלף שקל. השופטת הטילה צו אחריות משותף ומספר חבויות, לפיו אם טיראן לא יפצה את התובעים בתוך 30 יום, הנתבע יהיה אחראי אישית לתשלום, מה שישאיר לתובעים את האפשרות לתבוע ממנו גביית חובות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, ופסק הדין היה אמור להימסר על ידי המזכירות.