ע 11/02

תקציר

הערר, שהוגש על ידי התביעה הצבאית על החלטה להכניס את המשיב, טור שמעון בנישו, למעצר "פתוח" ולא "סגור", נדחה. עם זאת, השופט הוסיף תנאי לפיו בנישו לא יישא נשק במהלך תקופת "מעצרו הפתוח". התביעה טענה כי יש די ראיות המצדיקות את מעצרו של בנישו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו – כי נשקפת סכנה לאחרים וכי מעצרו ישמש הרתעה צבאית. אך השופט מצא את הראיות שהובאו על ידי התביעה כבעייתיות ולא משכנעות. הם האשימו את בנישו פעמיים בשימוש בלתי חוקי בנשקו וכיוונו לעבר חייל אחר, תור בנימין לירן. באירוע הראשון, שהתרחש ב-27 בפברואר 2002, כיוון בנישו לכאורה את נשקו לראשו של לירן; השני, ב-28 בפברואר, כלל כיוון את הנשק לעבר גופתו של לירן. בעוד שלירן ובנישו הציגו גרסאות סותרות, השופט מצא כי עדותו של עד התביעה, תור רועי פיניש, אינה תומכת באופן מובהק בגרסתו של לירן לאירועים. פיניש ציין כי נשקו של בנישו היה מכוון כלפי מעלה בזווית של 60 מעלות - מה שאישש את גרסתו של בנישו ולא את זו של לירן. כמו כן, השופטת ציינה כי ללירן יצא מוניטין של מגזים וכי לא התרחש עימות בין הצדדים. נוכח הראיות המפוקפקות, החליט השופט כי די ב"מעצר פתוח" – אותו כבר ריצה בנישו – יחד עם התנאי הנוסף של אי נשיאת נשק. השופט הדגיש כי חומרת העבירה הייתה יכולה להצדיק מעצר "סגור" מלא, אך אופיין המפוקפק של הראיות הביא לכך שהגבלה חמורה פחות על חירותו של בנישו הייתה ראויה.