רע"ב 3307/11

תקציר

בפני בית המשפט עומדת השאלה האם ההליך הראוי במקרה זה היה הליך מינהלי או בקשה לעיון חוזר במעצר במסגרת ההליך הפלילי. השופט מציין כי למרות שמבחינה טכנית עצור רשאי להמשיך בשני האפיקים, סביר להניח שהמסלול המנהלי לא יצליח בשל הוראה בפקודת נציבות בתי הסוהר הקובעת כי עצורים אינם יכולים לבקש חופשה בעת מעצרם. לפיכך, השופט בוחר להתייחס לתיק כאילו היה ערעור על החלטה בבקשה לעיון חוזר במעצר. העציר המדובר מבקש להשתחרר זמנית ממעצר מטעמים הומניטריים הקשורים למות אביו. המדינה מסכימה לאפשר לעציר להגיע לקבר האב כשהוא אזוק ומלווה, אך אינה מסכימה לשחרורו המלא. השופט שוקל את חשיבות שחרורו ההומניטארי המבוקש של העציר, ומכיר בחשיבות ההשתתפות במנהגי האבלות. עם זאת, הם מציינים כי הבקשה להארכת מעצר וסכנה פוטנציאלית לעציר טרם נבדקו. עם מידע מוגבל זמין, השופט מחליט כי החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את השחרור היא ראויה, אך משנה את תנאי המעצר על ידי קביעת תנאי שחרור מחמירים יותר. מדובר בתוספת מזומן או ערבות בנקאית בסך 25 אלף שקל, ערבות עצמית בסך 500 אלף שקל וסכום ערבות מוגדל. עוד מדגישה השופטת כי החלטה זו ספציפית לנסיבות הנוכחיות ואינה מהווה תקדים. לבסוף, מציינת השופטת כי יש לברר סטטוטורית את סוגיית קביעת הנוהל הנכון לדיון בחופשה זמנית של עצורים, שכן מצבה הנוכחי של הפסיקה בנושא אינו עקבי.