דב"ע נז/62 - 04

תקציר

התובע, שהיה מובטל ונרשם ככזה בלשכת שירות התעסוקה, תבע מהנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, קצבת הבטחת הכנסה עבור החודשים פברואר ומרץ 1997. המכון דחה את טענתה וטען כי היא לא הגיעה ללשכת שירות התעסוקה בפברואר 1997 ללא תירוץ סביר וכי אישוריה הרפואיים המעידים על מחלה באותה תקופה היו מגמתיים ובלתי מהימנים. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקיבל את הטענה כי אי התייצבותה בלשכה נבעה מסיבה סבירה - מחלתה באותה תקופה, שאושרה בתעודות רפואיות תקפות. השופטת הדגישה כי תביעתה של התובעת התבססה על מצב האבטלה שלה ולא על אי יכולתה לעבוד עקב מחלה, מה שאומר שהיא לא נדרשה להראות רצף ימי מחלה של יותר מ-30 יום, כפי שטענה הנתבעת. זאת ועוד, השופטת קבעה כי על פי התקנות הרלוונטיות, אישוריה הרפואיים של התובעת, שלא הוכח כי זויפו או ניתנו מסיבות זרות, שימשו ראיה מספקת למחלתה בתקופה הנדונה, שכן הם הונפקו בתוך שלושה חודשים מהמועדים שכיסו. לפיכך הייתה זכאית התובעת לגמלת הבטחת הכנסה עבור החודשים פברואר ומרץ 1997, והנתבע חויב לשלם לה הוצאות משפט בסך 750 ₪.