ת"א 48647-11-13

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בגיל 27, סבל מחבלות ראש ושברים ואושפז למשך שלושה שבועות. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כקשורה לעבודה וקבע לו נכות זמנית של 100%, שתוקנה מאוחר יותר לנכות רפואית יציבה של 33.5%. התובע טען כי נכותו בפועל גבוהה בהרבה וכי כושר ההשתכרות שלו היה מינימלי ללא עזרת אחיו, שהעסיק אותו. הנתבע, לעומת זאת, טען כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה בהרבה וכי כושר ההשתכרות שלו אינו חריג. בית המשפט מצא כי בשל גילו הצעיר של התובע והקריירה הקצרה שלו טרם התאונה, כושר השתכרותו היה קרוב לשכר הממוצע במשק. עוד קבעה השופטת כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה מהנכות הרפואית שנקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, והעריכה אותה בכ-50%. בית המשפט פסק לתובע 235,314 ש"ח בגין הפסדי שכר בעבר, 1,139,421 ש"ח בגין פגיעה בכושר השתכרות עתידי, 164,968 ש"ח בגין הפרשות לפנסיה בעבר ובעתיד, 30,000 ש"ח בגין צורך בעזרה מהזולת בעבר, 180,000 ש"ח בגין עזרה עתידית מהזולת, 15,000 ש"ח בגין בעיות ניידות בעבר ו-187,829 ש"ח בגין כאב וסבל. בסך הכל 1,857,502 ₪. מסכום זה ניכה בית המשפט פיצוי למל"ל בסך 879,621 שקל, מה שמביא את סך הפיצויים ל-977,881 שקל. הנתבע חויב לשלם לתובע סכום זה, בתוספת 158,627 ₪ שכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 1,042,911 ₪.